בתיק תאונת דרכים קטלנית בוחן המשטרה קבע כי הולך הרגל חצה משמאל לימין נסיעת הרכב ומהירות הרכב בעת הפגיעה בהולך הרגל עמדה על כ-120 קמ"ש בדרך עירונית בה המהירות המותרת עומד על 50 קמ"ש. מובן כי על סמך נתונים אילו התביעה דרשה מאסר ממושך.
החלנו בבדיקת הממצאים שתיעד בוחן המשטרה מול נהלי משטרת ישראל הרלוונטיים בתאונה זו ומצאנו כי הבוחן טעה לכל אורך החקירה:
- הולך הרגל פגע בחלק התחתון של השמש הקדמית – פגיעה המתרחשת בכ-50 קמ"ש.
- במהירות אותה קבע הבוחן הולך הרגל לא פוגע בשמשה אלא עף מעל הרכב ונופל אחריו.
- בוחן המשטה התייחס לסימני בלימה כאילו כל הגלגלים השאירו סימני בלימה בעוד שבפועל רק 2 גלגלים בלמו.
- הנתונים שהבוחן השתמש בנוסחה לא נכונים, וכשמציבים את הנתונים הנכונים מגעים למהירות של כ-50 קמ"ש.
- ממצאי ניגוב האבק המתארים את מסלול החלקת הולך הרגל מתאימים לכך שהולך הרגל הגיע מימין לשמאל – הפוך מקביעת הבוחן והמרחק אותו חצה המנוח מהירידה לכביש עד התאונה הוא בתוך זמן התגובה – משמע תאונה בלתי נמנעת.
ישבנו עם עוה"ד של הנאשם עו"ד דודו עמר והכנו חקירה נגדית מגובה בספרות משטרתית רלוונטית במהלכה בוחן התנועה נאלץ להסכים עם הנתונים שהצגנו דבר שגרם לתביעה לבקש עסקת טיעון שלא כללה מאסר כלל.